מתנגדיו הדתיים של ישוע אינם מצליחים לערער את אמינותו או להכשילו ולהסגירו לידי הרומאים (‏לוקס כ׳:‏20‏)‏.‏ עכשיו,‏ בשעה שהוא עדיין בבית המקדש ב־י”‏א בניסן,‏ ישוע הוא זה שמציב בפניהם את השאלות,‏ והוא מגלה את זהותו האמיתית.‏ הוא שואל אותם מיוזמתו:‏ ”‏מה דעתכם על המשיח?‏ בן מי הוא?‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏42‏)‏ העובדה שהמשיח אמור להיות מצאצאי דוד ידועה לכול,‏ וזו התשובה שהם נותנים (‏מתי ט׳:‏27;‏ י״ב:‏23;‏ יוחנן ז׳:‏42‏)‏.‏

ישוע שואל:‏ ”‏אם כן,‏ מדוע דוד קורא לו בהשראת הרוח ’‏אדונִי’‏ באמרו:‏ ’‏יהוה אמר לאדוני:‏ ”‏שב לימיני עד אשר אשים את אויביך תחת רגליך”‏’‏?‏ ובכן,‏ אם דוד קורא לו ’‏אדוני’‏,‏ איך הוא יכול להיות בנו?‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏43–45‏)‏.‏

הפרושים שותקים,‏ שכן הם מחכים שצאצא בשר ודם של דוד יבוא וישחרר אותם מן השעבוד לרומא.‏ אך על סמך מה שכתב דוד בתהלים ק״י:‏1,‏ 2‏,‏ ישוע מוכיח שהמשיח יהיה יותר מאשר שליט אנושי.‏ הוא אדונו של דוד,‏ ולאחר שיֵשב לימין אלוהים הוא יפעיל את כוחו.‏ תשובתו של ישוע סוכרת את פי מתנגדיו.‏

התלמידים וגם רבים אחרים מאזינים לדברי ישוע.‏ כעת הוא פונה אליהם ומזהיר אותם מפני הסופרים והפרושים.‏ הללו ”‏הושיבו את עצמם על כיסא משה”‏ כדי ללמד את תורת אלוהים.‏ ישוע מורה למאזיניו:‏ ”‏כל מה שהם אומרים לכם עשו ושמרו,‏ אך כמעשיהם אל תעשו,‏ כי אומרים הם ואינם עושים”‏ (‏מתי כ״ג:‏2,‏ 3‏)‏.‏

אז נותן ישוע דוגמאות לצביעותם:‏ ”‏הם מרחיבים את תפיליהם”‏.‏ היו יהודים שהניחו על המצח או על הזרוע תיבות קטנות יחסית,‏ ששימשו כקמעות ושהכילו פרשיות קצרות מן התורה.‏ הפרושים מרחיבים את תפיליהם כדי להיראות קנאים יותר לתורה.‏ הם גם ”‏מאריכים את ציציותיהם”‏.‏ בני ישראל אומנם נצטוו לעשות ציציות לאורך שולי בגדיהם,‏ אך הפרושים מקפידים שציציותיהם יהיו ארוכות למדי (‏במדבר ט״ו:‏38–40‏)‏.‏ הם עושים את כל זה ”‏כדי להיראות לבני אדם”‏ (‏מתי כ״ג:‏5‏)‏.‏

אפילו תלמידיו של ישוע עלולים להיות מושפעים מן השאיפה להשיג מעמד בולט,‏ ולכן הוא אומר להם:‏ ”‏אל ייקרא לכם ’‏רבי’‏,‏ כי אחד הוא מורכם ואתם אחים כולכם.‏ ואל תקראו ’‏אב’‏ לאיש עלי אדמות,‏ כי אחד הוא אביכם,‏ האב שבשמיים.‏ גם אל תיקָראו ’‏מנהיגים’‏,‏ כי אחד הוא מנהיגכם — המשיח”‏.‏ אם כן,‏ איזו גישה צריכים התלמידים לאמץ לגבי עצמם וכיצד עליהם להתנהג?‏ ישוע אומר להם:‏ ”‏הגדול ביותר ביניכם צריך להיות לכם למשרת.‏ המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם”‏ (‏מתי כ״ג:‏8–12‏)‏.‏

לאחר מכן מכריז ישוע סדרה של קריאות ”‏אוי”‏ כנגד הסופרים והפרושים הצבועים,‏ ואומר:‏ ”‏אוי לכם סופרים ופרושים צבועים!‏ כי סוגרים אתם את מלכות השמיים בפני בני אדם;‏ אתם אינכם נכנסים לתוכה,‏ וגם לבאים אליה אינכם מרשים להיכנס”‏ (‏מתי כ״ג:‏13‏)‏.‏

ישוע מגנה את הפרושים על כך שהם אינם מעריכים את הדברים החשובים יותר מבחינה רוחנית,‏ כפי שניכר מן ההבחנות השרירותיות שהם עושים.‏ לדוגמה,‏ הם אומרים:‏ ”‏הנשבע בהיכל אינו חייב לקיים את שבועתו,‏ אבל הנשבע בזהב ההיכל חייב לקיימה”‏.‏ הם מעידים בכך על עיוורונם המוסרי,‏ שכן הם שמים דגש רב יותר בזהב המקדש מאשר בערכו הרוחני של המקום המוקדש לעבודת יהוה.‏ והם ”‏מתעלמים מן הדברים החשובים יותר שבתורה — הצדק,‏ הרחמים והנאמנות”‏ (‏מתי כ״ג:‏16,‏ 23;‏ לוקס י״א:‏42‏)‏.‏

ישוע מכנה את הפרושים הללו ”‏מורי דרך עיוורים המסננים את היתוש ובולעים את הגמל!‏”‏ (‏מתי כ״ג:‏24‏)‏ הם מסננים את היתוש מן היין שלהם מכיוון שזהו חרק טמא.‏ אך התעלמותם מן הדברים החשובים יותר שבתורה משולה לבליעת גמל,‏ שגם הוא חיה טמאה,‏ אך גדולה בהרבה (‏ויקרא י״א:‏4,‏ 21–24‏)‏.‏