לא.‏ בכתב העת הראשי שלנו,‏ המצפה,‏ כתבנו:‏ ”‏אסור להכריח אדם לשנות את דתו”‏.‏ a איננו מפעילים לחץ על אנשים,‏ וזאת מהסיבות הבאות:‏

•   ישוע אף פעם לא לחץ על אנשים לקבל את הדברים שהוא לימד.‏ הוא ידע שמעטים יחסית יקבלו את המסר שבפיו (‏מתי ז׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ כשחלק מתלמידיו נכשלו בגלל הדברים שאמר,‏ הוא לא ניסה לאלץ אותם להישאר אתו אלא הניח להם ללכת (‏יוחנן ו׳:‏60–62,‏ 66–68‏)‏.‏

•   ישוע לימד את תלמידיו שלא לדחוק באחרים לשנות את אמונתם.‏ במקום לנסות לאלץ אנשים לקבל את הבשורה הטובה על המלכות בניגוד לרצונם,‏ תלמידיו היו צריכים לחפש את מי שמעוניינים להקשיב (‏מתי י׳:‏7,‏ 11–14‏)‏.‏

•   המרת דת שנעשית בכפייה היא חסרת משמעות,‏ שהרי רק מי שעובד את אלוהים מעומק לבו יכול להיות רצוי בעיניו (‏דברים ו׳:‏4,‏ 5;‏ מתי כ״ב:‏37,‏ 38‏)‏.‏

 אומנם אנו מפיצים את המסר הטמון במקרא ”‏עד קצה העולם”‏ ועושים זאת ”‏בפומבי ומבית לבית”‏,‏ כפי שמצווה המקרא (‏מעשי השליחים א׳:‏8;‏ י׳:‏42;‏ כ׳:‏20‏)‏;‏ וכפי שהאשימו את המשיחיים הראשונים,‏ לעיתים מאשימים גם אותנו בניסיונות בלתי חוקיים להמרת דת (‏מעשי השליחים י״ח:‏12,‏ 13‏)‏.‏ אך אין כל שחר להאשמות אלה.‏ איננו מנסים לכפות את אמונתנו על אחרים.‏ אנו מאמינים שיש לאפשר לאנשים לרכוש ידע כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת.‏

 איננו מאלצים אנשים להמיר את דתם ואיננו עוסקים בפעילות פוליטית במסווה של פעילות דתית או מציעים טובות הנאה חומריות ויתרונות חברתיים בניסיון לצרף מאמינים.‏ בזאת אנו נבדלים ממי שרק מתיימרים להיות משיחיים אך למעשה שמים את המשיח לחרפה על־ידי מנהגים כאלה.‏ b

 כן.‏ המקרא מראה שיש לאנשים הזכות לשנות את דתם.‏ מוזכרים בו אנשים רבים שבחרו לא ללכת לפי הדת של קרוביהם ושמרצונם החופשי החליטו לעבוד את האל האמיתי.‏ אברהם‏,‏ רות‏,‏ כמה מאנשי אתונה והשליח פאולוס הם רק כמה דוגמאות לכך (‏יהושע כ״ד:‏2;‏ רות א׳:‏14–16;‏ מעשי השליחים י״ז:‏22,‏ 30–34;‏ גלטים א׳:‏14,‏ 23‏)‏.‏ בנוסף,‏ המקרא אפילו מכיר בזכותו של האדם להחליט את ההחלטה הלא־נבונה לנטוש את עבודת אלוהים האמיתית (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏19‏)‏.‏

 זכותו של האדם להמיר את דתו נתמכת על־ידי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם,‏ הכרזה שכונתה על־ידי ארגון האומות המאוחדות ”‏היסוד לחוקי זכויות אדם בינלאומיים”‏.‏ מסמך זה מציין שלכל אדם ”‏הזכות להמיר את דתו או את אמונתו”‏ וגם החירות ”‏לבקש ידיעות ודעות,‏ ולקבלן ולמסרן”‏,‏ והדבר כולל דעות דתיות.‏ c כמובן,‏ הזכויות הללו כוללות בתוכן גם את החובה לכבד את זכותם של אחרים להמשיך להחזיק באמונתם ולדחות דעות שאינן מקובלות עליהם.‏

 לא בהכרח.‏ המקרא קורא לנו לכבד כל אדם,‏ ואין זה משנה לאיזו דת הוא משתייך (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ בנוסף,‏ עדי־יהוה מצייתים למצוות המקרא לכבד את הוריהם,‏ גם אם יש להם אמונה שונה (‏אפסים ו׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏