1,‏ 2.‏ (‏א)‏ תאר את מסען של רות ונעמי ואת היגון הכבד שנשאו בלבן.‏ (‏ב)‏ באיזה מובן היה מסעה של רות שונה מזה של נעמי?‏

 רות הלכה לצד נעמי בדרך שנמתחה על פני ערבות מואב הגבוהות וסחופות הרוח.‏ הן היו עתה לבדן,‏ שתי דמויות קטנות במרחבים העצומים.‏ דמיין את רות מבחינה בצללי שעות אחר הצהריים המתארכים,‏ ואז מביטה בחמותה ותוהה אם הגיעה העת למצוא מקום מנוחה ללילה.‏ היא אהבה את נעמי אהבה עזה והייתה מוכנה לעשות למענה כל שביכולתה.‏

² כל אחת מהן נשאה בלבה יגון כבד.‏ נעמי התאלמנה לפני שנים רבות,‏ אך לא מכבר ידעה אובדן נוסף — מות שני בניה,‏ כִלְיוֹן וּמַחְלוֹן.‏ גם רות הייתה שרויה באבל,‏ שכן מחלון היה בעלה.‏ היא ונעמי שמו פעמיהן אל אותו מקום,‏ אל העיר בית לחם.‏ אולם במובן מסוים היה מסען שונה.‏ נעמי חזרה אל ביתה,‏ ואילו רות הלכה אל הלא־נודע כשהיא מותירה מאחור את בני משפחתה,‏ את מולדתה ואת כל מנהגי עמה — כולל אליליהם ‏(‏קרא רות א׳:‏3–6‏)‏.‏

3.‏ תשובות לאילו שאלות יעזרו לנו לחקות את אמונתה של רות?‏

³ מה יכול היה לגרום לבחורה צעירה לחולל שינוי כה קיצוני?‏ מניין תשאב רות את הכוחות להתחיל חיים חדשים ולדאוג לצורכי נעמי?‏ כשנבחן את התשובות,‏ ניווכח שישנם צדדים רבים באמונתה של רות המואבייה הראויים לחיקוי.‏ (‏ראה גם התיבה ”‏ יצירת מופת מיניאטורית‏”‏.‏)‏ אך תחילה הבה נראה כיצד מצאו עצמן שתי נשים אלו בדרך הארוכה המוליכה אל בית לחם.‏

4,‏ 5.‏ (‏א)‏ מדוע עברה משפחתה של נעמי למואב?‏ (‏ב)‏ באילו קשיים נתקלה נעמי במואב?‏

⁴ רות גדלה במואב,‏ ארץ קטנה ששכנה ממזרח לים המלח.‏ האזור בנוי ברובו מרמות גבוהות ודלילות בעצים המבותרות  בגיאיות עמוקים.‏ אדמות ”‏שדי מואב”‏ היו על־פי־רוב פוריות,‏ גם כאשר שרר רעב בישראל.‏ למעשה,‏ על רקע נסיבות אלו פגשה רות את מחלון ומשפחתו (‏רות א׳:‏1‏)‏.‏

⁵ בעקבות רעב שפקד את ישראל החליט אלימלך,‏ בעלה של נעמי,‏ שהוא ואשתו ושני בניו יעזבו את מולדתם ויתגוררו במואב כתושבים זרים.‏ אין ספק שהמעבר בחן את אמונתו של כל אחד מבני המשפחה,‏ שהרי בני ישראל נדרשו לעבוד את אלוהים דרך קבע במקום הקדוש שבו בחר יהוה (‏דב׳ ט״ז:‏16,‏ 17‏)‏.‏ נעמי הצליחה לשמור על אמונה חיה.‏ מכל מקום,‏ היא הייתה מוכת יגון בעקבות מות בעלה (‏רות א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏

6,‏ 7.‏ (‏א)‏ מדוע נעמי הייתה ככל הנראה מודאגת מכך שבניה נשאו נשים מואביות?‏ (‏ב)‏ מדוע יחסה של נעמי אל כלותיה היה ראוי לשבח?‏

⁶ נעמי ככל הנראה שוב חוותה כאב לב כאשר נשאו שני בניה נשים מואביות (‏רות א׳:‏4‏)‏.‏ היא ידעה שאברהם,‏ אבי האומה,‏ לא חסך במאמצים כדי למצוא ליצחק בנו אישה מבני עמו אשר עבדו את יהוה (‏בר׳ כ״ד:‏3,‏ 4‏)‏.‏ בהמשך הזהירה תורת משה את בני ישראל שלא להתיר לבניהם ולבנותיהם להתחתן עם נוכרים,‏ פן יודח עם אלוהים אל עבודת אלילים (‏דב׳ ז׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

⁷ למרות זאת,‏ מחלון וכליון נשאו נשים מואביות.‏ גם אם נעמי הייתה מודאגת או מאוכזבת מכך,‏ היא ודאי הקפידה להתייחס אל כלותיה,‏ רות וערפה,‏ בטוב לב ובאהבה כנים.‏ אולי קיוותה בלבה שיום אחד גם הן יעבדו את יהוה כמוה.‏ בכל אופן,‏ הן רות והן ערפה אהבו את נעמי.‏ היחסים הטובים ששררו ביניהן הועילו להן כשניחתו עליהן טרגדיות.‏ שתי הנשים הצעירות התאלמנו בטרם זכו ללדת ילדים (‏רות א׳:‏5‏)‏.‏

8.‏ מאילו סיבות אפשריות נמשכה רות אל יהוה?‏

⁸ האם הרקע הדתי של רות הכין אותה לטרגדיה שפקדה אותה?‏ קשה להניח שכן.‏ המואבים עבדו אלים רבים,‏ והראשי שבהם היה כְּמוֹש (‏במ׳ כ״א:‏29‏)‏.‏ נראה שהדת המואבית לא הייתה נקייה מהאכזריות והזוועות שרווחו באותה תקופה,‏ לרבות הקרבת ילדים.‏ אין ספק שכל מה שלמדה רות ממחלון או מנעמי על אודות יהוה,‏ אלוהי ישראל האוהב והרחום,‏ בלט בעיניה כניגוד חד.‏ יהוה שלט באהבה ולא על־ידי זריעת פחד.‏ ‏(‏קרא דברים ו׳:‏5‏.‏‏)‏ ייתכן שבעקבות אובדנה הכבד התקרבה רות עוד יותר לנעמי והקשיבה בחפץ לב לאישה המבוגרת כאשר זו דיברה על  האל הכול יכול,‏ יהוה,‏ על נפלאותיו ועל האהבה והרחמים שגילה במגעיו עם עמו.‏

9–11.‏ (‏א)‏ מה החליטו נעמי,‏ רות וערפה?‏ (‏ב)‏ מה אנו יכולים ללמוד מהטרגדיות שפקדו את נעמי,‏ רות וערפה?‏

⁹ נעמי הייתה צמאה לחדשות ממולדתה.‏ יום אחד שמעה,‏ אולי מפי סוחר נודד,‏ שהרעב בישראל פסק.‏ יהוה פקד את עמו ושוב ניתן היה למצוא לחם בבית לחם.‏ נעמי החליטה לשוב לביתה (‏רות א׳:‏6‏)‏.‏

¹⁰ מה יעשו רות וערפה?‏ (‏רות א׳:‏7‏)‏ הטרגדיה המשותפת הידקה את יחסיהן עם נעמי.‏ במיוחד רות,‏ כך נדמה,‏ נמשכה אל טוב לבה של נעמי ואל אמונתה האיתנה ביהוה.‏ שלוש האלמנות עשו דרכן יחדיו אל יהודה.‏

¹¹ סיפורה של רות מזכיר לנו כי טרגדיות ואובדנים פוקדים גם אנשים טובים וישרים וגם אנשים רעים (‏קהלת ט׳:‏2,‏ 11‏)‏.‏ עוד מראה לנו פרשה זו כי לנוכח אובדן קשה מנשוא יהיה זה נבון מצדנו לשאוב נחמה ועידוד מאת אחרים — במיוחד ממי שחוסים ביהוה,‏ האל שעבדה נעמי (‏מש׳ י״ז:‏17‏)‏.‏

12,‏ 13.‏ מדוע רצתה נעמי שרות וערפה ישובו לבתיהן ולא יתלוו אליה,‏ וכיצד הגיבו בתחילה שתי הנשים הצעירות?‏

¹² עם התקדמותן של שלוש האלמנות בדרך,‏ החלה דאגה נוספת להעיק על נעמי.‏ היא חשבה על שתי הנשים הצעירות שלצדה ועל האהבה שהן הראו לה ולבניה.‏ היא לא יכלה לשאת את המחשבה להכביד עליהן כעת עוד יותר.‏ אם יעזבו את ארץ מולדתן ויבואו אתה,‏ מה תוכל לעשות למענן בבית לחם?‏

¹³ לבסוף פנתה אליהן נעמי ואמרה:‏ ”‏לכנה,‏ שובנה,‏ אישה לבית אמה.‏ יעש יהוה עמכם חסד,‏ כאשר עשיתם עם המתים ועמדי”‏.‏ היא גם הביעה תקווה שיהוה יגמול להן בבעלים חדשים ובחיים  חדשים.‏ ”‏ותישק להן”‏,‏ אומר הכתוב,‏ ”‏ותִשֶׂאנה קולן ותבכינה”‏.‏ אין זה קשה לראות מדוע רות וערפה נקשרו כל כך לאישה טובת לב ולא־אנוכית זו.‏ שתיהן התעקשו ואמרו:‏ ”‏אתך נשוב לעמך”‏ (‏רות א׳:‏8–10‏)‏.‏

14,‏ 15.‏ (‏א)‏ אל מה שבה ערפה?‏ (‏ב)‏ כיצד ניסתה נעמי לשכנע את רות לעוזבה?‏

¹⁴ אולם לא קל היה לשכנע את נעמי.‏ היא טענה בתוקף שיש לאל ידה מעט מאוד לעשות למענן בישראל,‏ שכן לא היו לה — וגם לא יהיו לה — בעל שיכלכל אותה ובנים שיוכלו להינשא להן.‏ היא אמרה לרות ולערפה כי מר לה מאוד מכך שאין באפשרותה לדאוג להן.‏ את ערפה הצליחה נעמי לשכנע.‏ הייתה לה במואב משפחה — אֵם ובית שחיכו לה.‏ דומה היה כי יהיה זה מעשי יותר מבחינתה להישאר במואב.‏ לכן בלב כבד נישקה את נעמי לשלום ופנתה לדרכה (‏רות א׳:‏11–14‏)‏.‏

¹⁵ מה באשר לרות?‏ טיעוניה של נעמי היו תקפים גם לגביה.‏ עם זאת,‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏ורות דבקה בה”‏.‏ ייתכן שנעמי המשיכה בדרכה ואז הבחינה שרות הולכת אחריה.‏ היא מחתה:‏ ”‏הנה שבה יְבִמְתֵּךְ אל עמה ואל אלוהיה.‏ שובי אחרי יְבִמְתֵּךְ”‏ (‏רות א׳:‏15‏)‏.‏ דברי נעמי מגלים פרט חשוב לקורא.‏ ערפה לא שבה רק אל עמה אלא גם אל ”‏אלוהיה”‏.‏ היא לא ראתה כל מניעה להמשיך לעבוד את כמוש ואלי כזב אחרים.‏ האם הייתה זו גם עמדתה של רות?‏

16–18.‏ (‏א)‏ כיצד הפגינה רות אהבה נאמנה?‏ (‏ב)‏ מה נוכל ללמוד על אהבה נאמנה מדוגמתה של רות?‏ (‏ראה גם האיורים של שתי הנשים.‏)‏

¹⁶ כאשר ניצבה רות מול נעמי בדרך השוממה,‏ לא קינן בה  שום ספק.‏ לבה היה מוצף אהבה כלפי נעמי וכן כלפי האל שעבדה נעמי.‏ על כן אמרה:‏ ”‏אל תפגעי [‏תפצירי]‏ בי לעוזבך,‏ לשוב מאחרייך;‏ כי אל אשר תלכי אלך,‏ ובאשר תליני אלין.‏ עמך עמי ואלוהייך אלוהיי.‏ באשר תמותי אמות ושם אקבר.‏ כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף,‏ כי המוות יפריד ביני ובינך”‏ (‏רות א׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

¹⁷ דבריה המרשימים של רות מהדהדים עד עצם היום הזה,‏ כ־000,‏3 שנה אחרי שנאמרו!‏ הם מעידים בבירור על תכונה יקרת ערך — על חסד,‏ או אהבה נאמנה.‏ האהבה שחשה רות הייתה כה עזה וכה נאמנה שהיא החליטה לדבוק בנעמי בכל אשר תלך.‏ רק המוות יפריד ביניהן.‏ עמה של נעמי יהיה לעמה של רות,‏ שכן היא הייתה מוכנה להותיר מאחור את כל מה שהכירה במואב,‏ ואף את אלילי מואב.‏ להבדיל מערפה,‏ אמרה רות בלב שלם שהיא רוצה שאלוהי נעמי,‏ יהוה,‏ יהיה גם אלוהיה.‏ *

¹⁸ כעת היו שתיהן לבדן,‏ והן המשיכו במסען בדרך הארוכה לבית לחם.‏ לפי אחת ההערכות,‏ המסע ארך אולי כשבוע ימים.‏ אך אין ספק ששתי נשים אבלות אלו מצאו מידת מה של נחמה זו בחברת רעותה.‏

19.‏ כיצד לדעתך יכולים אנו לחקות את אהבתה הנאמנה של רות במשפחתנו,‏ בקרב ידידינו ובקהילה?‏

¹⁹ עולם זה רווי יגון וכאב.‏ בימינו,‏ שאותם מכנה המקרא ”‏עתות משבר קשות להתמודדות”‏,‏ אנו מתנסים באובדנים שונים וחווים צער וכאב (‏טימ״ב ג׳:‏1‏)‏.‏ לפיכך התכונה שאנו מוצאים ברות חשובה כיום מאי פעם.‏ אהבה נאמנה — אהבה הדבקה באחר וממאנת להרפות את אחיזתה — היא גורם השפעה חיובי רב־עוצמה בעולם זה ההולך ונעשה קודר.‏ אנו זקוקים לה בנישואין,‏ אנו זקוקים לה בקשרי משפחה,‏ אנו זקוקים לה בקשרי ידידות ואנו זקוקים לה בקהילה המשיחית.‏ ‏(‏קרא יוחנן א׳.‏ ד׳:‏7,‏ 8,‏ 20‏.‏‏)‏ כאשר אנו מפתחים אהבה נאמנה אנו למעשה מחקים את דוגמתה המופתית של רות.‏

20–22.‏ (‏א)‏ כיצד הושפעה נעמי מתקופת חייה במואב?‏ (‏ב)‏ באיזו דעה מוטעית החזיקה נעמי באשר לקשייה?‏ (‏ראה גם יעקב א׳:‏13‏.‏)‏

²⁰ קיים הבדל גדול בין הבעת אהבה נאמנה במילים לבין הוכחת תכונה זו בפועל.‏ כעת הייתה לרות ההזדמנות להוכיח את אהבתה הנאמנה לא רק כלפי נעמי אלא גם כלפי האל שבו בחרה,‏ יהוה.‏

²¹ השתיים הגיעו לבסוף לבית לחם,‏ ששכנה כעשרה קילומטרים מדרום לירושלים.‏ נראה כי נעמי ומשפחתה היו בעבר מתושביה הבולטים של עיר קטנה זו,‏ שכן המקום כולו המה כשנפוצו החדשות על שובה של נעמי.‏ נשות העיר הסתכלו עליה ואמרו:‏ ”‏הזאת נעמי?‏”‏ קרוב לוודאי שבתקופת שהותה במואב השתנתה עד מאוד;‏ שנות הקשיים והיגון הטביעו את חותמן בארשת פניה ובחזותה (‏רות א׳:‏19‏)‏.‏

²² נעמי סיפרה לקרובותיה ושכנותיה משכבר הימים עד כמה החיים המרו עמה.‏ היא אף חשה שיש להחליף את שמה מנעמי,‏ שמשמעו ”‏הנועם שלי”‏,‏ למרא,‏ שמשמעו ”‏מרת נפש”‏.‏ עד כמה אומללה הייתה נעמי!‏ בדומה לאיוב,‏ שחי שנים רבות לפניה,‏ היא האמינה שיהוה אלוהים המיט עליה את הקשיים (‏רות א׳:‏20,‏ 21;‏ איוב ב׳:‏10;‏ י״ג:‏24–26‏)‏.‏

23.‏ על מה החלה רות לחשוב,‏ ואיזה חוק בתורת משה ניתן לטובת העניים?‏ (‏ראה הערת שוליים.‏)‏

²³ בעודן מסתגלות לחיים בבית לחם,‏ החלה רות לחשוב מהי הדרך הטובה ביותר לדאוג לצרכיה ולצורכי נעמי.‏ נודע לה שבתורה שנתן יהוה לעמו ישראל היה חוק אוהב לטובת העניים.‏ הם היו רשאים להיכנס לשדות בעונות הקציר,‏ ללכת אחרי הקוצרים וללקט את מה שנותר מאחור.‏ הותר להם גם לאסוף את היבול שגדל בפאותיהם ובקצותיהם של השדות * (‏וי׳ י״ט:‏9,‏ 10;‏ דב׳ כ״ד:‏19–21‏)‏.‏

24,‏ 25.‏ מה עשתה רות כאשר הגיעה במקרה לשדותיו של בועז,‏ ומה היה כרוך בעבודת הלקט בשדות?‏

²⁴ הייתה זו עונת קציר השעורים,‏ כנראה חודש אפריל על־פי לוח השנה בן זמננו,‏ ורות הלכה לשדות כדי לראות מי ירשה לה לעבוד  על בסיס חוק הלקט.‏ היא הגיעה במקרה לשדותיו של בועז שהיה בעל אדמות עשיר וקרובו של אלימלך,‏ בעלה המנוח של נעמי.‏ אף שהתורה הקנתה לה את הזכות ללקט,‏ היא לא התייחסה לכך כמובן מאליו אלא ביקשה מן הבחור שהיה אחראי על הקוצרים רשות לעבוד.‏ הוא נענה לבקשתה,‏ ורות ניגשה מייד למלאכה (‏רות א׳:‏22 עד ב׳:‏3,‏ 7‏)‏.‏

²⁵ דמיין את רות הולכת אחרי הקוצרים.‏ בשעה שקצרו את השעורים במגלי הצור שבידיהם היא רכנה כדי לאסוף את מה ששמטו או הותירו מאחור,‏ איגדה את השיבולים לאלומות ונשאה אותן למקום שבו תוכל לחבוט מאוחר יותר את התבואה כדי להפריד את הגרגירים.‏ הייתה זו עבודה איטית ומייגעת אשר נעשתה קשה יותר ככל שנקפו שעות הבוקר.‏ אך רות לא חדלה מעבודתה ועצרה רק כדי למחות את זיעתה ממצחה וכדי לאכול ארוחת צהריים פשוטה ב”‏בית”‏ — ככל הנראה מחסה שהוקם על מנת לספק צל לפועלים.‏

26,‏ 27.‏ איזה מין אדם היה בועז,‏ וכיצד נהג ברות?‏

²⁶ רות ככל הנראה לא קיוותה ולא ציפתה שיבחינו בה,‏ אך היה מישהו ששם לב אליה.‏ בועז ראה אותה ושאל את האחראי הצעיר מי היא.‏ בועז,‏ איש אמונה משכמו ומעלה,‏ בירך את פועליו — אשר חלקם היו אולי שכירי יום או אפילו נוכרים — במילים:‏ ”‏יהוה עמכם”‏,‏ והם השיבו לו בברכה דומה.‏ איש מבוגר רוחני זה גילה דאגה אבהית כלפי רות (‏רות ב׳:‏4–7‏)‏.‏

 ²⁷ בועז כינה את רות ”‏בתי”‏ ויעץ לה להמשיך לבוא לשדותיו וללקט בהם,‏ ולדבוק בנערות ביתו כדי שאיש מן הפועלים לא יטריד אותה.‏ הוא דאג שיהיה לה מה לאכול בצהריים.‏ ‏(‏קרא רות ב׳:‏8,‏ 9,‏ 14‏.‏‏)‏ אולם מעל לכול היה חשוב לו לשבח ולעודד אותה.‏ כיצד עשה כן?‏

28,‏ 29.‏ (‏א)‏ איזה שם עשתה לעצמה רות?‏ (‏ב)‏ כיצד תוכל לחסות ביהוה כדוגמת רות?‏

²⁸ כאשר שאלה רות את בועז על שום מה נהג עמה,‏ עם אישה נוכרייה,‏ בחסד ובטוב לב,‏ השיב לה כי שמע על כל מה שעשתה למען חמותה נעמי.‏ סביר להניח שנעמי שיבחה את כלתה האהובה באוזני נשות בית לחם,‏ ושמע הדבר הגיע לבועז.‏ הוא גם ידע שרות החלה לעבוד את יהוה,‏ שהרי אמר:‏ ”‏ישלם יהוה פועלך,‏ ותהי משכורתך שלמה מעם יהוה אלוהי ישראל,‏ אשר באת לחסות תחת כנפיו”‏ (‏רות ב׳:‏12‏)‏.‏

²⁹ עד כמה עודדו ודאי מילים אלו את רות!‏ היא אכן החליטה לחסות תחת כנפי יהוה אלוהים,‏ כגוזל המוצא ביטחון והגנה תחת כנפי אמו.‏ היא הודתה לבועז על שניחם את לבה,‏ ולאחר מכן המשיכה לעבוד עד רדת הערב (‏רות ב׳:‏13,‏ 17‏)‏.‏

30,‏ 31.‏ מה אנו יכולים ללמוד מרות באשר להרגלי עבודה,‏ הערכה ואהבה נאמנה?‏

³⁰ אמונתה של רות,‏ אשר אותה הוכיחה בפועל,‏ היא דוגמה מעולה לכל מי שמתמודד עם המציאות הכלכלית הקשה של ימינו.‏ היא לא חשבה שאחרים חבים לה דבר מה,‏ ולכן העריכה את כל מה שהעניקו לה.‏ היא לא התביישה לעבוד שעות ארוכות בעבודה קשה כדי לדאוג לקרובתה האהובה,‏ אף שהייתה זו עבודה פשוטה.‏ היא העריכה ויישמה עצות נבונות לגבי עבודה בסביבה בטוחה ובחברה טובה.‏ אך החשוב מכול,‏ היא מעולם לא שכחה אצל מי תוכל למצוא מחסה אמיתי — אצל אביה המגונן,‏ יהוה אלוהים.‏

³¹ אם נגלה אהבה נאמנה כדוגמת רות ונחקה את ענוותה,‏ חריצותה והערכתה,‏ תהווה גם אמונתנו דוגמה ומופת לאחרים.‏ אולם כיצד דאג יהוה לצורכיהן של רות ונעמי?‏ על כך נדון בפרק הבא.‏