על מנת להשיב על שאלה זו,‏ נדון בקצרה בשתי דוגמאות למשפטי אלוהים המתועדים במקרא — המבול בימי נוח והשמדת הכנענים.‏

יש האומרים:‏ ‏”‏זה היה אכזרי מצד אלוהים להביא מבול שהשמיד את כל האנושות חוץ מנוח ומשפחתו”‏.‏

המקרא אומר:‏ אלוהים ציין שהוא אינו חפץ ”‏במות הרשע,‏ כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה”‏ (‏יחזקאל ל״ג:‏11‏)‏.‏ לפיכך אין ספק שאלוהים לא נהנָה כלל וכלל להשמיד את הרשעים בימיו של נוח.‏ אם כן,‏ מדוע הוא עשה זאת?‏

המקרא משיב שמשפטיו של אלוהים נגד הרשעים בעבר משמשים ”‏דוגמה למה שצפוי לבוא על הרשעים”‏ בעתיד (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ מה ניתן ללמוד ממשפטי אלוהים בימי קדם על אופן פעולתו?‏

ראשית,‏ אלוהים המחיש שחרף העובדה שכואב לו להשמיד אנשים,‏ הוא אינו מתעלם מהסבל שגורמים אנשים אכזריים לאחרים,‏ והוא רואה בהם אחראים למעשיהם.‏ בבוא העת הוא ישים קץ לכל האי־צדק והסבל.‏

שנית,‏ מן האופן שבו פעל אלוהים בעבר עולה בבירור שברוב אהבתו הוא מזהיר אנשים לפני שהוא מוציא לפועל את משפטיו.‏ נוח,‏ מבשר הצדקה,‏ קרא לאנשים לשנות את דרכיהם הרעות והזהיר אותם מפני ההשמדה הקרבה,‏ אך הרוב התעלמו ממנו.‏ המקרא אומר:‏ ”‏[‏הם]‏ לא שמו לב עד שבא המבול וסחף את כולם”‏ (‏מתי כ״ד:‏39‏)‏.‏

האם אלוהים תמיד פעל באופן זה?‏ כן.‏ לדוגמה,‏ הוא הזהיר את בני ישראל שאם הם ילכו בדרכי הרשע של העמים השכנים,‏ הוא יאפשר לאויביהם לפלוש לארצם,‏ להחריב את ירושלים בירתם ולהגלותם.‏ למרות זאת בחרו בני ישראל בדרך הרע ואף הקריבו את ילדיהם לאלילים.‏ האם יהוה עשה משהו בנידון?‏ כן,‏ אך רק לאחר ששלח נביאים שיזהירו שוב ושוב את עמו ויאיצו בהם לשנות את דרכיהם לפני שיהיה זה מאוחר מדי.‏ הוא אף אמר:‏ ”‏לא יעשה אדני יהוה דבר,‏ כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים”‏ (‏עמוס ג׳:‏7‏)‏.‏

 כיצד הדבר נוגע לך:‏ דפוס הפעולה שנקט יהוה כשהוציא לפועל את משפטיו בימי קדם נוסך בנו תקווה.‏ נוכל לייחל באמונה שלמה לעת שבה יביא אלוהים משפט על אנשים אכזריים המסבים סבל לאחרים.‏ המקרא אומר:‏ ”‏מרעים ייכרתון.‏.‏.‏ וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום”‏ (‏תהלים ל״ז:‏9–11‏)‏.‏ מה דעתך על משפט שישים קץ לסבלות האנושות?‏ האם הוא מעיד על אכזריות או מהווה ביטוי לרחמים?‏

יש האומרים:‏ ‏”‏השמדת הכנענים הייתה פשע מלחמה אכזרי,‏ וניתן להשוותה לרציחות עמים בעת המודרנית”‏.‏

המקרא אומר:‏ ‏”‏כל דרכיו [‏של אלוהים]‏ משפט.‏ אל אמונה ואין עוול”‏ (‏דברים ל״ב:‏4‏)‏.‏ לא ניתן להשוות את פעולותיו הצודקות של אלוהים למלחמות אנוש.‏ מדוע?‏ מפני שבניגוד לבני האדם אלוהים מסוגל לקרוא לבבות,‏ כלומר להבחין בטיבו האמיתי של האדם.‏

למשל,‏ אלוהים שפט את הערים סדום ועמורה והחליט להשמידן.‏ אברהם הנאמן היה מוטרד מהחלטה זו ורצה לוודא שהיא אכן צודקת.‏ הוא לא יכול היה להעלות על הדעת שאל של צדק ישמיד ”‏צדיק עם רשע”‏.‏ אלוהים נהג עמו בסבלנות והבטיח לו שגם אם יימצאו רק עשרה צדיקים בסדום,‏ הוא יחוס על העיר בעבורם (‏בראשית י״ח:‏20–33‏)‏.‏ ברור אפוא שאלוהים בחן היטב את לבם של אותם אנשים וראה את גודל רשעותם (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ח:‏9‏)‏.‏

בדומה לכך,‏ אלוהים שפט את הכנענים וציווה בצדק להשמידם.‏ הכנענים נודעו לשמצה באכזריותם.‏ למשל,‏ הם שרפו ילדים חיים כקורבנות לאלילים * (‏מלכים ב׳.‏ ט״ז:‏3‏)‏.‏ הכנענים ידעו שיהוה הורה לבני ישראל לכבוש את הארץ כולה.‏ מי שבחרו להישאר בארץ ולהילחם נגד בני ישראל התייצבו בזדון לא רק נגדם אלא גם נגד יהוה,‏ אשר סיפק ראיות חותכות לכך שהוא תומך בעמו.‏

זאת ועוד,‏ אלוהים גילה רחמים כלפי הכנענים שחדלו מדרכיהם הרעות ואימצו את ערכי המוסר הגבוהים של יהוה.‏ לדוגמה,‏ אלוהים הציל את רחב הזונה הכנענית ואת בני ביתה.‏ בנוסף,‏ כאשר תושבי העיר הכנענית גבעון ביקשו רחמים,‏ אלוהים חס על חייהם ועל חיי כל ילדיהם (‏יהושע ו׳:‏25;‏ ט׳:‏3,‏ 24–26‏)‏.‏

כיצד הדבר נוגע לך:‏ נוכל להפיק לקח חיוני ממשפט אלוהים נגד הכנענים.‏ המקרא מנבא על בואו של ”‏יום דינם והשמדתם של הרשעים”‏,‏ ויום זה קרב ובא בצעדי ענק (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏7‏)‏.‏ אם אנו אוהבים את יהוה ועושים את הרצוי בעיניו,‏ יהיה זה לתועלתנו כאשר הוא ימגר את סבלות האדם על־ידי כך שיסיר מעל פני האדמה את מי שדוחים את שלטונו הצודק.‏

יהוה מזכיר לנו ברוב אהבתו שבחירותיהם של ההורים משפיעות על ילדיהם.‏ דבר־אלוהים מציין:‏ ”‏ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך,‏ לאהבה את יהוה אלוהיך,‏ לשמוע בקולו ולדבקה בו”‏ (‏דברים ל׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ האם אלה הם דבריו של אל אכזר או של אל האוהב את בני האדם וחפץ שהם יעשו את הבחירה הנכונה?‏