יחזקאל 33‏:1‏-33

  • תפקידיו של הצופה ‏(‏1–20‏)‏

  • החדשות על נפילת ירושלים ‏(‏21,‏ 22‏)‏

  • מסר ליושבי החורבות ‏(‏23–29‏)‏

  • העם אינו פועל בהתאם למסר ‏(‏30–33‏)‏

    • יחזקאל ”‏כשיר אהבה”‏ ‏(‏32‏)‏

    • ‏”‏נביא היה בקרבם”‏ ‏(‏33‏)‏

לג  וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”‏בֶּן אָדָם,‏ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ+ וֶאֱמֹר לָהֶם,‏‏”‏’‏אִם אָבִיא חֶרֶב עַל אֶרֶץ,‏+ וְכָל עַם הָאָרֶץ הַהִיא יִקְּחוּ אִישׁ אֶחָד וִימַנּוּ אוֹתוֹ לָהֶם לְצוֹפֶה,‏  וְהוּא יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְיִתְקַע בַּשּׁוֹפָר וְיַזְהִיר אֶת הָעָם,‏+  וּמִישֶׁהוּ יִשְׁמַע אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר אַךְ לֹא יִשָּׁמַע לָאַזְהָרָה,‏+ וְתָבוֹא חֶרֶב וְתִקַּח אֶת חַיָּיו,‏* דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יִהְיֶה.‏+  אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא שָׁמַע,‏ אַךְ לֹא נִשְׁמַע לָאַזְהָרָה.‏ דָּמוֹ יִהְיֶה עָלָיו.‏ אִלּוּ נִשְׁמַע לָאַזְהָרָה,‏ חַיָּיו* הָיוּ נִצָּלִים.‏  ‏”‏’‏אַךְ אִם יִרְאֶה הַצּוֹפֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא יִתְקַע בַּשּׁוֹפָר+ וְהָעָם לֹא יֻזְהַר וְהַחֶרֶב תָּבוֹא וְתִקַּח אֶת חַיֵּי* אֶחָד מֵהֶם,‏ אִישׁ זֶה יָמוּת בַּעֲווֹנוֹ שֶׁלּוֹ,‏ אַךְ אֶת דָּמוֹ אֶדְרֹשׁ* מִיַּד הַצּוֹפֶה’‏.‏+  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ מִנִּיתִי אוֹתְךָ לְצוֹפֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל;‏ וּבְשָׁמְעֲךָ דָּבָר מִפִּי,‏ הַזְהֵר אוֹתָם מִמֶּנִּי.‏+  בְּאָמְרִי לָרָשָׁע,‏ ’‏רָשָׁע,‏ מוֹת תָּמוּת!‏’‏+ וְאַתָּה אֵינְךָ מְדַבֵּר כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת הָרָשָׁע לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ,‏ הוּא יָמוּת כְּרָשָׁע בַּעֲווֹנוֹ שֶׁלּוֹ,‏+ אַךְ אֶת דָּמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.‏  אַךְ אִם תַּזְהִיר רָשָׁע לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ וְהוּא יְסָרֵב לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ,‏ הוּא יָמוּת בַּעֲווֹנוֹ,‏+ אַךְ אַתָּה אֶת חַיֶּיךָ* תַּצִּיל.‏+ 10  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏אֲמַרְתֶּם:‏ ”‏מְרִידוֹתֵינוּ וַחֲטָאֵינוּ מַכְבִּידִים עָלֵינוּ,‏ וּבִגְלָלָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים;‏+ וְאֵיךְ נַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת?‏”‏’‏+ 11  אֱמֹר לָהֶם,‏ ’‏”‏חַי אֲנִי”‏,‏* מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה,‏ ”‏אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּמוֹת הָרָשָׁע,‏+ אֶלָּא שֶׁיָּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ+ וְיַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.‏+ שׁוּבוּ,‏ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעוֹת;‏+ לָמָּה תָּמוּתוּ,‏ בֵּית יִשְׂרָאֵל?‏”‏’‏+ 12  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ,‏ ’‏צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַּצִּיל אוֹתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיִּמְרֹד;‏+ וְרִשְׁעוּת הָרָשָׁע לֹא תַּכְשִׁיל אוֹתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיָּשׁוּב מֵרִשְׁעוּתוֹ;‏+ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בִּזְכוּת צִדְקָתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיֶּחְטָא.‏+ 13  בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק:‏ ”‏חָיֹה תִּחְיֶה”‏,‏ וְהוּא בּוֹטֵחַ בְּצִדְקוֹתָיו וְעוֹשֶׂה אֶת הָרַע,‏*+ כָּל צִדְקוֹתָיו לֹא יִזָּכְרוּ,‏ וְהוּא יָמוּת בִּגְלַל הָרַע אֲשֶׁר עָשָׂה.‏+ 14  ‏”‏’‏וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע:‏ ”‏מוֹת תָּמוּת”‏,‏ וְהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה,‏*+ 15  וְהָרָשָׁע מֵשִׁיב אֶת מָה שֶׁנִּלְקַח כְּמַשְׁכּוֹן+ וּמְשַׁלֵּם אֶת מָה שֶׁנִּגְזַל,‏+ וְהוּא הוֹלֵךְ בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת הָרַע,‏ חָיֹה יִחְיֶה.‏+ הוּא לֹא יָמוּת.‏ 16  כָּל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא יִזָּקְפוּ לְחוֹבָתוֹ.‏*+ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה,‏ וְלָכֵן חָיֹה יִחְיֶה’‏.‏+ 17  ‏”‏אַךְ בְּנֵי עַמְּךָ אָמְרוּ,‏ ’‏דֶּרֶךְ יְהֹוָה אֵינָהּ צוֹדֶקֶת’‏,‏ בְּשָׁעָה שֶׁדַּרְכָּם שֶׁלָּהֶם אֵינָהּ צוֹדֶקֶת.‏ 18  ‏”‏כַּאֲשֶׁר צַדִּיק עוֹזֵב אֶת צִדְקָתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת הָרַע,‏ עָלָיו לָמוּת בְּשֶׁל כָּךְ.‏+ 19  אַךְ כַּאֲשֶׁר רָשָׁע שָׁב מֵרִשְׁעוּתוֹ וְעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה,‏ הוּא יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בִּזְכוּת כָּךְ.‏+ 20  ‏”‏אַךְ אַתֶּם אֲמַרְתֶּם,‏ ’‏דֶּרֶךְ יְהֹוָה אֵינָהּ צוֹדֶקֶת’‏.‏+ אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם,‏ בֵּית יִשְׂרָאֵל”‏.‏ 21  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה,‏ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי,‏ בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ,‏ בָּא אֵלַי פָּלִיט מִיְּרוּשָׁלַיִם+ וְאָמַר:‏ ”‏הֻכְּתָה הָעִיר!‏”‏+ 22  וּבָעֶרֶב שֶׁלִּפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט,‏ הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה,‏ וְהוּא פָּתַח אֶת פִּי לִפְנֵי שֶׁבָּא הָאִישׁ אֵלַי בַּבֹּקֶר.‏ וּפִי נִפְתַּח,‏ וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד.‏+ 23  וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏ 24  ‏”‏בֶּן אָדָם,‏ יוֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה+ אוֹמְרִים עַל אוֹדוֹת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏אַבְרָהָם הָיָה אֶחָד,‏ וְהוּא יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ.‏+ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים;‏ אֵין סָפֵק שֶׁהָאָרֶץ נִתְּנָה לָנוּ לְמוֹרָשָׁה’‏.‏ 25  ‏”‏לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ”‏אַתֶּם אוֹכְלִים אֹכֶל עִם הַדָּם,‏+ וְאֶת עֵינֵיכֶם נוֹשְׂאִים אֶל אֱלִילֵיכֶם הַמְּתֹעָבִים,‏* וְאַתֶּם מוֹסִיפִים לִשְׁפֹּךְ דָּם.‏+ אִם כֵּן,‏ לָמָּה תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ?‏ 26  בְּטַחְתֶּם בְּחַרְבְּכֶם,‏+ עֲשִׂיתֶם תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אִישׁ טִמֵּא אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.‏+ אִם כֵּן,‏ לָמָּה תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ?‏”‏’‏+ 27  ‏”‏כָּךְ תֹּאמַר לָהֶם,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ”‏חַי אֲנִי,‏ אִם הַחַיִּים בֶּחֳרָבוֹת לֹא יִפְּלוּ בַּחֶרֶב;‏ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֶתֵּן לְמַאֲכָל לְחַיּוֹת הַפֶּרֶא;‏ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּמְּצוּדוֹת וּבַמְּעָרוֹת יָמוּתוּ מִמַּחֲלָה.‏+ 28  אֶהֱפֹךְ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה חֲרֵבָה לְגַמְרֵי,‏+ וְגַאֲוָתָהּ וִיהִירוּתָהּ יֻשְׁבְּתוּ,‏ וְהָרֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ שׁוֹמֵמִים,‏+ מִבְּלִי שֶׁאִישׁ יַעֲבֹר בָּהֶם.‏ 29  וְהֵם יֵדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר אֶהֱפֹךְ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה חֲרֵבָה לְגַמְרֵי+ בְּשֶׁל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ”‏’‏.‏+ 30  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ בְּנֵי עַמְּךָ מְדַבְּרִים עָלֶיךָ זֶה עִם זֶה לְיַד הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים.‏+ הֵם אוֹמְרִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ,‏ אִישׁ לְאָחִיו,‏ ’‏בּוֹאוּ וְנִשְׁמַע אֶת הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְהֹוָה’‏.‏ 31  הֵם יִכָּנְסוּ וְיִצְטוֹפְפוּ כְּדֵי לָשֶׁבֶת לְפָנֶיךָ כְּעַמִּי;‏ וְהֵם יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ,‏ אַךְ אוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ.‏+ כִּי בְּפִיהֶם הֵם מַחְנִיפִים לְךָ,‏* אַךְ לִבָּם תְּאֵב בֶּצַע.‏ 32  הִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר אַהֲבָה,‏* אֲשֶׁר שָׁרִים בְּקוֹל יָפֶה וּמֵיטִיבִים לְנַגְּנוֹ בִּכְלִי מֵיתָר.‏ הֵם יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ,‏ אַךְ אִישׁ לֹא יִפְעַל לְפִיהֶם.‏ 33  וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּשְּׁמוּ הַדְּבָרִים — וְהֵם אָכֵן יִתְגַּשְּׁמוּ — הֵם יֵדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְּקִרְבָּם”‏.‏+

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏ותבוא חרב ותיקחהו”‏.‏
או ”‏נפשו”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏אדרוש דין וחשבון על דמו”‏.‏
או ”‏נפשך”‏.‏
לשון שבועה.‏
או ”‏עושה עוול”‏.‏
או ”‏את הדבר הנכון והצודק”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לא תיזכרנה לו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏גילוליכם”‏,‏ אולי מן המילה ”‏גללים”‏.‏ המילה משמשת ככינוי גנאי.‏
או ”‏מדברים בתאווה”‏.‏ נה״מ,‏ ”‏כי עגבים בפיהם המה עושים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏שיר עֲגָבִים”‏.‏