השעה הראשונה של התינוק מחוץ לרחם היא אחד השלבים המכריעים בחייו.‏ מדוע?‏ מכיוון שהקשר הקרוב שנוצר בין האם לתינוק בשלב קריטי זה משפר משמעותית את הגדילה וההתפתחות שלו.‏ *

מה מניע את האם לטפל במסירות בתינוק הרך?‏ פרופסור ג׳נט קרנשו מסבירה בכתב עת המספק הדרכה ללידה (‏The Journal of Perinatal Education)‏ שרמות גבוהות של ההורמון אוקסיטוצין ”‏מעוררות רגשות אימהיים לאחר הלידה כשהאם נוגעת בתינוק הרך,‏ מביטה בו ומניקה אותו”‏.‏ באותו הזמן מופרש גם הורמון אחר ש”‏עוזר לאימא להגיב לצורכי התינוק”‏ ומחזק את הקשר ביניהם.‏ מה ניתן ללמוד מכך?‏

הקשר הקרוב בין האם לתינוק הוא מעשה ידיו של בוראנו האוהב,‏ יהוה אלוהים.‏ * דוד המלך ציין שבזכות אלוהים הוא הגיח מבטן אימו וחש ביטחון בחיקה.‏ הוא התפלל:‏ ”‏עליך הושלכתי [‏הופקדתי בידיך]‏ מרחם;‏ מבטן אימי אֵלִי אתה”‏ (‏תהלים כ״ב:‏10,‏ 11‏)‏.‏

חומר למחשבה:‏ אלוהים יצר מנגנון מורכב כדי לוודא שהאימא תשגיח באהבה על תינוקה ותגיב לצרכיו.‏ האם לא הגיוני להסיק מכך שהוא דואג באופן אישי לכל אחד מאיתנו בתור ”‏צאצאי אלוהים”‏?‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏29‏)‏.‏

ישוע המשיח,‏ שמכיר את הבורא טוב יותר מכל אחד אחר,‏ לימד:‏ ”‏האם לא נמכרים שני דרורים במטבע קטן אחד?‏ אך אף לא אחד מהם ייפול ארצה ללא ידיעת אביכם.‏ ואתם,‏ אפילו שערות ראשכם נמנו כולן.‏ לכן אל תפחדו:‏ יקרים אתם מציפורי דרור רבות”‏ (‏מתי י׳:‏29–31‏)‏.‏

רובנו לא שמים לב לכל ציפור קטנה שאנו רואים ולא מבחינים אם היא נופלת ארצה,‏ ואילו אבינו השמימי שם לב לכל אחת מהן!‏ אבל אפילו ציפורים רבות לעולם לא ישתוו בעיניו לערכו של אדם.‏ הנקודה ברורה:‏ אינך צריך לחשוש שאלוהים אינו שם לב אליך.‏ ההיפך הוא הנכון,‏ הוא מתעניין בך מאוד.‏

 מה עולה מכתבי־הקודש:‏

• ”‏בכל מקום עיני יהוה,‏ צופות רעים וטובים”‏ ‏(‏משלי ט״ו:‏3‏)‏.‏

• ”‏עיני יהוה אל צדיקים,‏ ואוזניו אל שוועתם”‏ ‏(‏תהלים ל״ד:‏16‏)‏.‏

• ”‏אגילה ואשמחה בחסדך,‏ אשר ראית את עוניי [‏מצוקתי]‏;‏ ידעת בצרות נפשי”‏ ‏(‏תהלים ל״א:‏8‏)‏.‏

האם הידיעה שאלוהים דואג לטובתנו ומשגיח עלינו באהבה יכולה לחולל שינוי בחיינו?‏ בהחלט כן,‏ כפי שעולה מדבריה של האנה * מאנגליה:‏

‏”‏כל כך הרבה פעמים קיננה בי ההרגשה שיהוה לא אוהב אותי ולא עונה לתפילותיי.‏ חשבתי שזה בגלל שאין לי מספיק אמונה.‏ הייתה לי תחושה שהוא מעניש אותי או מתעלם ממני כי אני לא חשובה.‏ הרגשתי שלא אכפת לו ממני”‏.‏

אך האנה כבר לא חושבת שליהוה לא אכפת ממנה ושהוא לא אוהב אותה.‏ מה שינה את דעתה?‏ ”‏השינוי היה הדרגתי”‏,‏ היא מסבירה.‏ ”‏אני זוכרת נאום מקראי ששמעתי לפני שנים רבות לגבי קורבן הכופר של ישוע‏.‏ הנאום השפיע עליי עמוקות וחיזק את ביטחוני באהבתו של יהוה כלפיי.‏ ופעמים רבות כשתפילותיי נענו,‏ פרצתי בבכי כי הבנתי שיהוה כן אוהב אותי.‏ בנוסף,‏ בזכות לימוד המקרא ואסיפות הקהילה‏,‏ למדתי יותר על יהוה,‏ על אישיותו ועל רגשותיו כלפינו.‏ עכשיו אין לי ספק שיהוה תומך בנו,‏ אוהב את כולנו ודואג בכל ליבו לכל אחד מאיתנו”‏.‏

דבריה של האנה מעודדים מאוד.‏ אך כיצד תוכל להיות בטוח שאלוהים מבין אותך ושרגשותיך חשובים לו?‏ המאמר הבא ישיב על כך.‏