עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

לך בעקבות אמונתם | דבורה

‏”קמתי אֵם בישראל”‏

‏”קמתי אֵם בישראל”‏

לאור הבוקר הביטה דבורה סביב בחיילים שהתקבצו על פסגת הר תבור. התרגשות אחזה בלבה. היא הרהרה באומץ לבם ובאמונה שגילה מנהיגם ברק. אף שהם מנו 10,000 איש, אמונתם ועוז לבם עתידים היו לעמוד במבחן קשה באותו היום. היה עליהם להילחם באויב אכזרי, והם סבלו מנחיתות מספרית והיו דלים בנשק. אך בכל זאת הם התייצבו לקרב, ואחד הגורמים העיקריים לכך היה העידוד שקיבלו מדבורה.‏

ראה בעיני רוחך את בגדיה של דבורה מתבדרים ברוח בשעה שהיא וברק מביטים בנוף הנפרש לעיניהם. צורתו של הר תבור היא ככיפה גדולה בעלת פסגה מישורית. ההר מתנשא לגובה של כ־400 מטר מעל עמק יזרעאל הנמתח לכיוון דרום־מערב. נחל הקישון מתפתל לאורך מישורי העשב ונשפך לים הגדול בקרבת הר הכרמל. ייתכן שאפיק הנחל היה יבש באותו בוקר. אולם משהו אחר נצנץ בעמק רחב הידיים. צבאו מטיל האימה של סיסרא עשה דרכו לכיוונם ונראה כגוש ברזל מבריק. האור הבוהק נבע מ־900 מרכבות המלחמה של סיסרא — עטרת תפארת צבאו. ייתכן שצירי הגלגלים של המרכבות היו מצוידים בלהבי ברזל בולטים. סיסרא חפץ לקצור את שורות החיילים דלי הנשק כשעורים בשדה.‏

דבורה ידעה שברק ואנשיו מחכים למוצא פיה, לסימן כלשהו ממנה. האם היא הייתה האישה היחידה בקרבם? אילו רגשות התעוררו בה לנוכח האחריות הכבדה שהוטלה על כתפיה? האם היא שאלה את עצמה מה היא עושה שם? כלל וכלל לא! יהוה אלוהים הורה לה לפתוח במלחמה זו; הוא גם גילה שבכוונתו להשתמש באישה כדי להנחיל להם ניצחון (‏שופטים ד’:9‏). מה אנו יכולים ללמוד מאמונתם של דבורה והלוחמים עזי הרוח?‏

‏”לך ומשכת בהר תבור”‏

כשדבורה מוזכרת לראשונה במקרא, נאמר עליה שהיא ”נביאה”. תיאור זה הופך אותה לדמות מקראית יוצאת דופן, אך היא לא הייתה האישה היחידה שזכתה לכינוי זה.‏ * מלבד זאת, לדבורה הייתה אחריות נוספת. היא ככל הנראה יישבה סכסוכים על־ידי כך שהודיעה מהי פסיקתו של יהוה כשהתעוררו בעיות (‏שופטים ד’:4, 5‏).‏

דבורה התגוררה בהר אפרים, בין הערים בית אל ורמה. היא נהגה לשבת תחת עץ תמר ולעזור לבני העם בהתאם להנחיותיו של יהוה. אין ספק שתפקידה היה מאתגר, אך היא לא נתנה לכך להרתיע אותה. העם נזקק עד מאוד לשירותיה. היא נטלה חלק בחיבור שיר בהשראת אלוהים, ובו נאמרו הדברים הבאים לגבי עמה הממרה: ”יבחר [לו] אלוהים חדשים. אז לָחֶם שערים”, כלומר הייתה מלחמה בשערי הערים (‏שופטים ה’:8‏). הואיל ועם ישראל עזב את יהוה והחל לעבוד אלילים, הוא סר מעליהם ונתן אותם ביד אויביהם. המלך הכנעני יבין רדה בהם בעזרת שר צבא אימתני ששמו סיסרא.‏

רק אזכור השם סיסרא עורר פחד ובהלה ברחבי ישראל. הדת והתרבות של הכנענים התאפיינו באכזריות, והם הקריבו ילדים ועסקו בזנות פולחנית. כיצד נראו החיים בארץ תחת שליטתם של שר הצבא הכנעני וכוחותיו? משירת דבורה עולה שהיה זה כמעט בלתי אפשרי להתהלך ברחבי הארץ ושהכפרים הפכו שוממים (‏שופטים ה’:6, 7‏). תאר לעצמך את המצב ששרר בישראל: בני העם הסתתרו ביערות ובגבעות, פחדו לעבד את אדמתם או לגור בכפרים שאינם מוקפים חומות וחששו ללכת בנתיבים הראשיים פן יתקיפו אותם, יחטפו את ילדיהם או יאנסו את נשיהם.‏ *

שלטון האימים נמשך 20 שנה עד שהבחין יהוה שעמו קשה העורף מוכן להשתנות, ואז ’קמה דבורה, אֵם בישראל’, כנאמר בשירת דבורה וברק שנכתבה בהשראת אלוהים. איננו יודעים אם דבורה, אשת לפידות, אכן הייתה אם לילדים. אולם לכינוי זה יש משמעות סמלית. יהוה מינה את דבורה לספק לעמו הגנה אימהית. הוא אמר לה לקרוא לשופט ברק, אדם חזק בעל אמונה איתנה, ולהורות לו לצאת למתקפה נגד סיסרא (‏שופטים ד’:3,‏ 6, 7; ה’:7‏).‏

דבורה עודדה את ברק לקום ולהילחם למען עמו של אלוהים

‏”לך ומשכת בהר תבור”, הורה יהוה ביד דבורה. ברק נדרש לאסוף 10,000 גברים מתוך שני שבטים בישראל. אלוהים הבטיח לו בפי דבורה שהם יביסו את צבא סיסרא האדיר על 900 מרכבותיו! הבטחה זו ודאי הדהימה את ברק. לבני ישראל לא היה צבא, וכמעט לא היו ברשותם כלי לחימה. למרות זאת, ברק הסכים לצאת לקרב — אך רק בתנאי שדבורה תתלווה אליו להר תבור (‏שופטים ד’:6–8; ה’:6–8‏).‏

יש אומרים שבקשתו של ברק הסגירה חוסר אמונה, אך אין זה כך. אחרי הכול, הוא לא ביקש מאלוהים עוד נשק. אדרבה, כאיש אמונה הוא ידע שנוכחותה של נציגה מטעם יהוה תתרום רבות לחיזוק ידיו וידי אנשיו (‏עברים י”א:32, 33‏). יהוה נענה לבקשתו והרשה לדבורה להצטרף אליו. אולם יהוה גם ניבא באמצעותה שתפארת הניצחון במלחמה לא תיזקף לזכותו של גבר (‏שופטים ד’:9‏). אלוהים החליט שסיסרא האכזר ימצא את מותו בידי אישה!‏

בעולם של ימינו נשים נאלצות להתמודד עם כל כך הרבה אי־צדק, אלימות והתעללות. מעטות מהן זוכות ליחס המכובד שאלוהים חפץ שיקבלו. אולם בעיני אלוהים גברים ונשים שווים בערכם ובמעמדם (‏רומים ב’:11;‏ גלטים ג’:28‏). דוגמתה של דבורה מזכירה לנו שגם נשים יכולות לקבל מאלוהים תפקידים מיוחדים ולזכות באמונו ובחסדו. אל לנו לאמץ את הדעות הקדומות הרווחות בעולם הזה.‏

‏”ארץ רעשה... שמיים נטפו”‏

ברק החל להרכיב את צבאו. הוא אסף 10,000 גברים אמיצים דיים כדי להילחם בצבאו מעורר האימה של סיסרא. בשעה שהוביל את אנשיו להר תבור, הוא שמח שיש בקרבם מישהו שיכול לנסוך בהם אומץ. אנו קוראים: ”ותעל עמו דבורה” (‏שופטים ד’:10‏). תאר לעצמך עד כמה התרוממה רוחם של החיילים בראותם אישה אמיצה זו צועדת עמם לעבר ההר ומוכנה לסכן את חייה לצדם בשל אמונתה ביהוה אלוהים!‏

כאשר נודע לסיסרא שעם ישראל הרהיב עוז והקים צבא נגדו, הוא פעל ללא דיחוי. מספר מלכים כנענים איחדו כוחות עם המלך יבין, אשר היה ככל הנראה החזק מביניהם. המרכבות האדירות של סיסרא הרעידו את האדמה בזמן שהסתדרו במבנה קרבי בעמק המישורי. הכנענים היו בטוחים שיביסו חיש קל את צבאו העלוב של עם ישראל (‏שופטים ד’:12, 13; ה’:19‏).‏

מה יעשו ברק ודבורה בראותם את האויב הולך ומתקרב? אם הם יישארו על מדרונות הר תבור, זה יקנה להם יתרון על כוחותיהם של הכנענים הקרבים אליהם מכיוון שמרכבות האויב יכולות לשמש כלי מלחמה יעיל רק על קרקע שטוחה. אולם ברק התכוון להילחם על־פי הוראותיו של יהוה, ולכן הוא חיכה למוצא פיה של דבורה. בסופו של דבר הגיע הרגע המכריע. היא אמרה: ”קום, כי זה היום אשר נתן יהוה את סיסרא בידך. הלוא יהוה יצא לפניך”. לאחר מכן אנו קוראים: ”וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו” (‏שופטים ד’:14‏).‏ *

צבא ישראל שעט במורד ההר אל המישור הפתוח לעבר מרכבות המלחמה המבעיתות. האם יֵצא יהוה לפניהם כפי שהבטיחה דבורה? התשובה לכך התבהרה במהרה. הכתוב מציין: ”ארץ רעשה. גם שמיים נטפו”. פרצה מהומה בתוך כוחותיו העצומים של סיסרא. ואז החל לרדת גשם! ככל הנראה היה זה גשם זלעפות שהפך במהירות את האדמה לבוצית. עד מהרה הפכו מרכבות הברזל הכבדות לחיסרון במקום ליתרון. הן שקעו בבוץ ולא יכלו להיחלץ (‏שופטים ד’:14, 15; ה’:4‏).‏

הסופה לא עוררה פחד בלבם של ברק ואנשיו. הם ידעו ממי היא נבעה, ולכן הסתערו על הצבא הכנעני. הם הוציאו לפועל את גזר דינו של אלוהים וחיסלו את כל צבאו של סיסרא עד אחרון חייליו. נחל הקישון עלה על גדותיו וגוויותיהם של חיילי האויב נשטפו במורד הזרם אל הים הגדול (‏שופטים ד’:16; ה’:21‏).‏

כפי שניבאה דבורה, יהוה נלחם למען עמו והביס את צבאו של סיסרא

כיום יהוה אינו שולח את משרתיו למלחמות גשמיות. עם זאת, הוא קורא להם להילחם במלחמה רוחנית (‏מתי כ”ו:52;‏ קורינתים ב’. י’:4‏). אם אנו מתאמצים לציית לאלוהים בעולם של ימינו, אנו למעשה משתתפים במלחמה זו. אנו זקוקים לאומץ לב מכיוון שכל מי שמצדדים כיום באלוהים עלולים להיתקל בהתנגדות חריפה. אבל יהוה לא השתנה. הוא עדיין יוצא להגנתם של מי שמאמינים בו ושמים בו את מבטחם בדומה לדבורה, ברק וחייליו האמיצים.‏

‏”תבורך מנשים”‏

אחד האויבים הכנענים הצליח לחמוק מידיהם של בני ישראל, והיה זה האויב הגרוע מכולם! סיסרא, גדול מתנגדיו של עם אלוהים, נמלט בריצה משדה הקרב. הוא הותיר את אנשיו למות ברפש וחמק מחיילי ישראל. הוא הצליח להגיע לקרקע יבשה והתקדם לעבר בעלי הברית הקרובים ביותר שהכיר באזור. הוא רץ קילומטרים בשטח הפתוח אחוז בהלה שמא חיילי ישראל יעלו על עקבותיו. לבסוף הוא הגיע לאוהלי חבר הקיני, אדם שהתנתק מבני עמו הנוודים ששכנו בדרום וכונן יחסי שלום עם המלך יבין (‏שופטים ד’:11,‏ 17‏).‏

סיסרא הגיע מותש למחנה של חבר הקיני, אך האיש לא היה בביתו. יעל אשתו הייתה שם. סיסרא ודאי הניח שיעל תכבד את ההסכם בין בעלה למלך יבין. הוא ודאי לא העלה בדעתו שאישה תפעל או תחשוב בצורה שונה מבעלה. אך סיסרא כלל לא הכיר את יעל! היא הבינה עד כמה אכזרי היה הדיכוי הכנעני בארץ וידעה שניצבת בפניה בחירה. היא יכלה לעזור לאותו אדם רע לב או לצדד ביהוה ולהנחית מכה על האויב של עמו. מה היה בכוחה לעשות? כיצד יכולה אישה להביס לוחם רב־עוצמה ולמוד קרבות?‏

יעל הייתה צריכה לפעול מהר. היא הציעה לסיסרא מקום לנוח. הוא הורה לה לא לחשוף את מיקומו במקרה שיבואו לחפשו. כאשר הוא שכב לנוח, היא כיסתה אותו בשמיכה. הוא ביקש ממנה לשתות מים, והיא הגישה לו חלב. עד מהרה שקע סיסרא בשינה עמוקה. אז לקחה יעל שני כלים שנשים יושבות אוהלים ידעו להשתמש בהם במיומנות — יתד אוהל ופטיש. היא רכנה מעל ראשו של סיסרא, וכעת ניצבה בפניה משימה מרתיעה: להוציא לפועל את משפטו של יהוה. ההיסוס הקל ביותר עלול היה להוביל לתוצאות הרות אסון. האם היא חשבה באותם רגעים על עם אלוהים ועל היחס הנורא שהם ספגו מסיסרא במשך עשרות שנים? האם היא חשבה על הזכות לנקוט עמדה לצד יהוה? המקרא אינו משיב על כך. אולם אנו יודעים שהמעשה נעשה — סיסרא מת! (‏שופטים ד’:18–21; ה’:24–27‏).‏

בהמשך הגיע לשם ברק בחיפושיו אחר סיסרא. כאשר הראתה לו יעל את הגופה, הבחין ברק ביתד הנעוץ ברקותיו של סיסרא והבין שנבואתה של דבורה התגשמה. ואכן, הייתה זו אישה שהביאה למותו של סיסרא, הלוחם הדגול! מבקרי מקרא וספקנים הצמידו ליעל כינויי גנאי רבים, אך ברק ודבורה ראו את מעשיה באור נכון. בשירת הניצחון שלהם שנכתבה ברוח אלוהים הם היללו את יעל על המעשה האמיץ שעשתה באמרם: ”תבורך מנשים” (‏שופטים ד’:22; ה’:24‏). שים לב לרוחב לבה של דבורה. היא לא קינאה ביעל על כך שזכתה להלל, אלא שמחה שדבר יהוה התגשם.‏

עם מותו של סיסרא, יבין לא היווה עוד איום על עם ישראל. סוף כל סוף הוסר הדיכוי הכנעני. בעקבות זאת משל השלום בכיפה במשך 40 שנה (‏שופטים ד’:24; ה’:31‏). דבורה, ברק ויעל זכו לשפע ברכות בזכות אמונתם ביהוה אלוהים! אם נחקה את אמונתה של דבורה, נצדד באומץ ביהוה ונעודד אחרים לעשות כן, יהוה ינחיל גם לנו ניצחונות — ושלום אין קץ.‏

^ ס' 7 חלק מהנביאות האחרות המוזכרות במקרא הן מרים, חולדה ואשתו של ישעיהו (‏שמות ט”ו:20;‏ מלכים ב’. כ”ב:14;‏ ישעיהו ח’:3‏).‏

^ ס' 9 משירת דבורה עולה שסיסרא נהג לשוב ממבצעיו הצבאיים עם שלל אשר כלל נערות, ולעיתים כל חייל קיבל יותר מנערה אחת (‏שופטים ה’:30‏). המילה ”רחם” בפסוק זה משמעה אישה צעירה. השימוש במילה זו מצביע על כך שבעיני הכובשים ערכן של הנשים הסתכם באיברי הרבייה שלהן. ככל הנראה מעשי אונס היו דבר שבשגרה.‏

^ ס' 17 קרב זה מתועד פעמיים במקרא — בתיאור ההיסטורי שבספר שופטים פרק ד’‏ ובשירת דבורה וברק בפרק ה’‏‏. שני התיאורים משלימים זה את זה, וכל אחד מהם מוסר פרטים שאינם מופיעים בתיעוד האחר.‏