קוראים שואלים...
האם חג הפסחא מתיישב עם האמונה המשיחית?
על־פי אנציקלופדיה בריטניקה, חג הפסחא הוא ”חג מרכזי של הכנסייה הנוצרית, והוא מציין את תחייתו של ישוע המשיח”. אך האם החג מתיישב עם האמונה המשיחית?
כדי לבדוק אם יצירת אומנות כלשהי אמיתית או מזויפת, חשוב לתת את הדעת לפרטים. באופן דומה, כדי לדעת אם חג הפסחא הוא חג משיחי, חיוני שנבחן מספר פרטים לגביו.
ראשית, ישוע ביקש מתלמידיו לציין את מותו, ולא את תחייתו. השליח פאולוס כינה את המאורע ”סעודת האדון” (קורינתים א’. י”א:20; לוקס כ”ב:19, 20).
שנית, לדברי אנציקלופדיה בריטניקה, למסורות רבות של חג הפסחא ”אין כל זיקה” לתחייתו של ישוע, ”אלא הן שאובות ממנהגים עממיים”. לדוגמה, באשר לשני סמלים נפוצים של חג הפסחא, הביצה והארנב, מסבירה האנציקלופדיה לדתות: ”הביצה מסמלת את החיים החדשים הבוקעים מתוך המוות — הקליפה הקשה של הביצה”. האנציקלופדיה מוסיפה: ”הארנב נחשב לבעל חיים פורה במיוחד, ולכן הוא מסמל את בואו של האביב”.
פיליפ וולטר, פרופסור לספרות ימי הביניים, מסביר כיצד הפכו מנהגים אלה לחלק מחג הפסחא. הוא כתב שמה שסייע ”לתהליך הניצור של בני הדתות הפגאניות” היה יצירת קשר בין תחייתו של ישוע לבין החג הפגאני שציין את ”המעבר ממותו של החורף לתחייתו של האביב”. וולטר מוסיף שהיה זה צעד מפתח בשילוב ”המועדים הנוצריים” בלוח השנה הפגאני, דבר שסלל את הדרך להמרת דתם של המוני אנשים.
תהליך הניצור לא התרחש כל עוד השליחים היו בחיים, מכיוון שהם שימשו ”כגורם מרסן” נגד תפיסות פגאניות (תסלוניקים ב’. ב’:7). השליח פאולוס הזהיר שאחרי לכתו ”יקומו אנשים שילמדו דברים מסולפים כדי להדיח את התלמידים ולמשוך אותם אחריהם” (מעשי השליחים כ’:29, 30). בשלהי המאה הראשונה כתב השליח יוחנן שכמה אנשים כבר החלו להתעות את המשיחיים (יוחנן א’. ב’:18, 26). כך נפתח הפתח לאימוץ מנהגים פגאניים.
”אל תירתמו לעול אחד עם הלא־מאמינים” (קורינתים ב’. ו’:14)
יש הסבורים שלא היה כל פסול באימוץ כמה ממנהגי חג הפסחא, שהרי זה סייע לאנשים מרקע פגאני להבין טוב יותר את משמעות תחייתו של ישוע. אולם פאולוס בשום פנים ואופן לא היה מסכים עם טענה זו. אף שהוא נחשף למנהגים פגאניים רבים במסגרת מסעותיו ברחבי האימפריה הרומית, הוא מעולם לא אימץ אף אחד מהם בניסיון להקנות לאחרים הבנה ברורה יותר באשר לישוע. אדרבה, הוא הזהיר את המשיחיים: ”אל תירתמו לעול אחד עם הלא־מאמינים. כי איזו רֵעות יש בין צדקה לרשעה? או איזו שותפות יש בין אור לחושך? ’על כן צאו מתוכם והיבדלו’, אומר יהוה, ’ובטמא חדלו לגעת’” (קורינתים ב’. ו’:14, 17).
מה עולה מבחינה קצרה זו של מנהגי חג הפסחא? ניתן לראות בבירור שהחג אינו מתיישב עם האמונה המשיחית.
