אחרי ויכוח עם אשתך, אתה חושב לעצמך: ’אני לא צריך להתנצל, לא אני התחלתי את זה!’‏ *

אתה מניח לעניין, אבל עדיין יש ביניכם מתיחות. אתה חושב לנסות להתנצל, אבל כל כך קשה לך לומר שתי מילים פשוטות: ”אני מצטער”.‏

גאווה. ‏”לפעמים קשה לי להגיד ’אני מצטער’ בגלל שהאגו מפריע לי”, מודה בעל ששמו צ’ארלס.‏ * הגאווה עלולה לגרום לך להתבייש להודות בכך שיש לך חלק במה שקרה.‏

השקפה. יכול להיות שאתה חושב שצריך להתנצל רק במקרה שאתה גרמת לבעיה. ג’יל אומרת: ”כשאני יודעת במאה אחוז שאני אשמה, קל לי לומר ’אני מצטערת’. אבל כששנינו אמרנו דברים שאנחנו מתחרטים עליהם, זה יותר קשה. למה אני צריכה להתנצל אם שנינו טעינו?”‏

אם לדעתך מה שקרה היה אך ורק באשמת הצד השני, יכול להיות שאתה מרגיש שבכלל אין לך סיבה להתנצל. ”כשאתה בטוח שלא עשית שום דבר רע”, אומר ג’וזף, ”הדרך שלך להצהיר שאתה נקי מאשמה היא לא להתנצל”.‏

חינוך. אולי במשפחה שלך לא היה נהוג להתנצל, ולכן קשה לך להודות בטעויותיך. כיום בתור מבוגר, אתה לא רגיל להתנצל מכל הלב מכיוון שלא למדת לעשות זאת בילדותך.‏

התמקד בצד השני. נסה להיזכר כמה טוב הרגשת כשמישהו התנצל בפניך. ודאי היית רוצה שגם אשתך תחווה את התחושה הזו. גם אם אתה לא חושב שעשית משהו רע, אתה יכול להתנצל על כך שאשתך מרגישה פגועה או על כך שבלי כוונה היו השלכות לא־נעימות למעשיך. מילים כאלה יעזרו לה להתגבר על מה שקרה (‏עיקרון מקראי: לוקס ו’:31‏).‏

התמקד בנישואיך. אל תראה בהתנצלות תבוסה אישית, אלא ניצחון עבור נישואיך. במשלי י”ח:19 נאמר שקשה יותר לפייס אדם שנותר פגוע מאשר לכבוש עיר בצורה. כשכל אחד מהצדדים נכנס לעמדת מגננה, קשה מאוד, או אפילו בלתי אפשרי, להשכין שלום. לעומת זאת, כאשר אתה מתנצל, אתה לא מאפשר לפגיעה להפוך לחומה ביניכם. למעשה, כך אתה מראה שטובת נישואיך חשובה לך יותר מטובתך האישית (‏עיקרון מקראי: פיליפים ב’:3‏).‏

אל תהסס להתנצל. אמת, קשה יותר להתנצל כשאתה לא האשם היחיד במצב. אבל העובדה שאשתך טעתה אינה מצדיקה התנהגות פוגעת מצדך. לכן אל תהסס להתנצל מתוך מחשבה שהזמן ישכיח את הפגיעה. אם תתנצל, גם לה יהיה קל יותר להתנצל. ככל שתרבה להתנצל, כך יהיה לך קל יותר לעשות זאת (‏עיקרון מקראי: מתי ה’:25‏).‏

הראה שהתנצלותך כנה. כשאתה מנסה להצדיק את התנהגותך, אתה לא באמת מתנצל. אם אתה אומר בנימה עוקצנית משהו כמו ”אני מצטער שאת כל כך רגישה”, זוהי אינה התנצלות כלל וכלל! אל תתנער מאחריות והכר בכך שמעשיך פגעו באשתך, בין שאתה חושב שרגשותיה מוצדקים ובין שלא.‏

הכר בעובדות. היה מוכן לקבל בענווה את העובדה שגם אתה עושה טעויות. אחרי הכול, כולנו טועים. גם אם אתה חושב שאין לך שום אשמה בעניין, הכר בכך שהגרסה שלך לא בהכרח משקפת את הסיפור המלא. ”צדיק הראשון בריבו”, כתוב במקרא, עד אשר ”בא רעהו [הצד השני] וַחֲקָרוֹ” (‏משלי י”ח:17‏). יהיה לך קל יותר להתנצל אם תאמץ גישה מציאותית לגבי עצמך ולגבי מגרעותיך.‏