בעת שהכו גלי האוקיינוס האטלנטי בספינה במסעה דרך אירופה, הרהר בשביעות רצון אחד הנוסעים, ג’ורג’ יאנג, בפרי המלכות שכבר הניב בברזיל.‏ * אולם בהמשך המסע מיקד אח יאנג את מחשבותיו במשימתו החדשה – השטחים של ספרד ופורטוגל, שעד אז כמעט ולא בישרו בהם. מטרתו הייתה להפיץ 300,000 עלונים ולערוך את הסידורים הדרושים כדי שאח ג’. פ. רתרפורד יוכל לשאת שם הרצאות מקראיות.‏

מצב העניינים היה סוער כאשר הגיע אח יאנג לליסבון באביב 1925. המהפכה הרפובליקנית שהתרחשה ב־1910 שמה קץ למונרכיה והסירה את הכנסייה הקתולית מהמעמד המיוחד שיוחס לה. האוכלוסייה אומנם זכתה לחופש רב יותר, אך התסיסה האזרחית במדינה המשיכה.‏

בדיוק בעת שערך אח יאנג סידורים לנאומו של אח רתרפורד, פרץ ניסיון הפיכה ובעקבותיו הנהיגה הממשלה משטר צבאי. מזכיר החברה הבריטית להפצת כתבי־הקודש הזהיר את אח יאנג שאין ספק שייתקל בהתנגדות רבה. למרות זאת, ביקש אח יאנג אישור להשתמש באולם הספורט של התיכון ”קֶמוֹיִיש”, והאישור אכן ניתן!‏

היום המיוחל להרצאתו של אח רתרפורד, ה־13 במאי, הגיע. הציפייה הייתה בשיאה! כרזות נתלו על בניינים ומודעות פורסמו בעיתונים, כדי להודיע שתתקיים הרצאה פומבית בנושא ”כיצד לחיות עלי אדמות לנצח נצחים”. המתנגדים הדתיים מיהרו לפרסם מאמר בכתב העת שלהם כדי להזהיר את הקוראים מפני ”נביאי השקר” החדשים. בכניסה לאולם הספורט חילקו המתנגדים אלפי ספרונים עם חומר שיצא נגד התורות שלימד אח רתרפורד.‏

למרות זאת, כ־2,000 אנשים מילאו את האולם עד אפס מקום, ומספר זהה לא הורשה להיכנס מפאת חוסר מקום. כמה מאזינים סקרנים נתלו על סולמות החבלים שבצדי האולם; אחרים ישבו על גבי ציוד ההתעמלות.‏

אולם לא הכול התנהל על מי מנוחות. המתנגדים צעקו ושברו כיסאות. אבל אח רתרפורד שמר על קור רוח ועלה על אחד השולחנות ברוגע כדי שיוכלו לשמוע אותו. לאחר שסיים את נאומו – קצת לפני חצות – מעל ל־1,200 מעוניינים השאירו את שמותיהם וכתובותיהם כדי לקבל ספרות מקראית. למחרת פרסם עיתון אחד (O Século) מאמר על הרצאתו של אח רתרפורד.‏

בספטמבר 1925 החל כתב העת המצפה לצאת לאור בשפה הפורטוגזית בפורטוגל. (עוד קודם לכן, יצא לאור כתב עת זה בפורטוגזית בברזיל.)  בערך באותו הזמן וירג’יליו פֶרגיסֵן, תלמיד מקרא שהתגורר בברזיל, החל לערוך תוכניות כדי לעבור לפורטוגל ולסייע בפעילות למען המלכות. לפני כן, הוא עבד עם אח יאנג במשרד הסניף הקטן של תלמידי המקרא בברזיל. לא חלף זמן רב ווירג’יליו הפליג עם אשתו, ליזי, כדי לחבור לאח יאנג בשנית. אח פרגיסן הגיע בדיוק בזמן, שכן בקרוב עתיד היה אח יאנג להמשיך למקומות אחרים, כולל לברית המועצות, כדי לבשר גם שם.‏

כאשר בעקבות הפיכה צבאית הוקם משטר דיקטטורי בפורטוגל, גברה ההתנגדות. אח פרגיסן עמד איתן ופעל כדי להגן על הקבוצה הקטנה של תלמידי המקרא ולתמוך בפעילותם. הוא ביקש רשות להשתמש בביתו כמקום התכנסות קבוע לאסיפות. באוקטובר 1927 ניתן האישור.‏

במהלך השנה הראשונה שבה הונהג המשטר הדיקטטורי, כ־450 אנשים בפורטוגל עשו מינוי לכתב העת המצפה. בנוסף, הופץ דבר האמת באמצעות עלונים וספרונים ברחבי האימפריה הפורטוגזית – עד לאנגולה, גואה, האיים האזוריים, כף ורדה, מדירה, מוזמביק ומזרח טימור.‏

בשנות ה־20 המאוחרות הגיע גנן פורטוגזי פשוט, מנואל דה סילבה ז’ורדיו, לליסבון. בעת שהתגורר בברזיל, שמע נאום פומבי מפי אח יאנג. הוא מייד זיהה את צליל האמת ורצה לעזור לאח פרגיסן בהרחבת פעילות ההטפה. כדי לעשות כן, החל מנואל לשרת כקולפורטר, כשם שנקראו החלוצים בימים הללו. כעת, משהייתה ההדפסה וההפצה של הספרות המקראית מאורגנת היטב, שגשגה הקהילה החדשה בליסבון!‏

בשנת 1934, היה על אח ואחות פרגיסן לשוב לברזיל. אולם זרעי המלכות כבר נזרעו. למרות התהפוכות שעברו על אירופה במהלך מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, הצליחה קבוצת האחים הנאמנה בפורטוגל לשרוד מבחינה רוחנית. במשך זמן מה ניתן היה לדמות את חבריה לגחלים לוחשות, אך ב־1947, כאשר הגיע השליח הראשון שלמד בגלעד, ג’ון קוק, ניצתה האש בשנית. אחר כך הגידול שחל במספר מבשרי המלכות היה בלתי ניתן לעצירה. הגידול המשיך אפילו כאשר הוציאה הממשלה את פעילותם של עדי־יהוה אל מחוץ לחוק ב־1962. בדצמבר 1974, כאשר זכו עדי־יהוה להכרה חוקית, היו במדינה למעלה מ־13,000 מבשרים.‏

כיום למעלה מ־50,000 מבשרי מלכות מכריזים את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים בפורטוגל ובכמה איים דוברי פורטוגזית, ביניהם האיים האזוריים ומדירה. בין אותם מבשרים נמנים צאצאיהם של מי שנכחו בהרצאתו ההיסטורית של אח רתרפורד ב־1925.‏

אנו אסירי תודה ליהוה ולאחים ולאחיות נאמנים אלו ששירתו באומץ והיו חוד החנית במלאכה כ’משרתיו של המשיח ישוע למען הגויים’ (‏רומ’ ט”ו:15, 16‏) (‏מתוך אוצר הארכיון בפורטוגל‏).‏